דמי מזונות אישה
אישה נשואה זכאית, כעקרון, לקבל דמי מזונות מבעלה על פי ההלכה. גישה לא שוויונית זו של הדין העברי עלולה להיות אבן נגף בדרך לסיום מהיר של הליך הגירושין. ולמה לאישה להתגרש אם מקבלת היא כספים על בסיס חודשי משנוא נפשה?
זהו העיקרון, ואולם יש לחיוב הזה של הבעל בדמי מזונות אשתו כמה הקלות מנקודת מבטו של הבעל: ראשית, אישה שעובדת ומשתכרת כדי מחייתה, למעשה אינה זכאית לדמי מזונות מבעלה. לפי ההלכה אומר לה הבעל: "צאי, מעשה ידייך תחת מזונותייך". הפן השני הוא אישה שמשתכרת כדי מחייתה ואולם הורגלה לרמת חיים גבוהה. כאן ייאלץ הבעל להשלים את מעשה ידי האישה. הכלל ההלכתי הוא: "עולה עמו ואינה יורדת עמו".
כמו כן אישה זכאית לדמי מזונות כל עוד היא נשואה, שכן אין מזונות לאחר הגט.
בעבר נהגו בתי המשפט האזרחיים, שאף הם מחויבים לדין תורה בנושא של דמי מזונות, לפסוק דמי מזונות לאישה שאינה עובדת אפילו הפסיקה לעבוד קרוב לתחילת הקרע או במהלכו. הלכת מזור משלה בכיפה ומאוחר יותר גם בפסק הדין בעניין פלולי חזר בית המשפט העליון על ההלכה כי אין לחייב את האישה לצאת ולעבוד, אפילו נהגה לעבוד בעבר.
ואולם בהמשך הדרך עמדו בתי המשפט על הפוטנציאל של חוסר תום לב בהליך הגירושין, ובחנו אספקטים נוספים. כאשר השתכנע בית המשפט כי האישה הפסיקה לעבוד כדי להכניס יד עמוקה לכיסו של בעלה, הם החלו יותר ויותר להתחשב בפוטנציאל ההשתכרות של האישה (ראה פסקי דין בעניין אברהם נגד אברהם וביקל נגד ביקל). כיום בוחן בית המשפט גם את התנהלותה של האישה לפני שהוא פוסק לה דמי מזונות אישה.
לאישה קיימת פריבילגיה לבחור את הערכאה אליה תפנה בנושא תביעתה לדמי מזונות אישה: בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני.
חריג לכלל הוא אם הבעל כרך בכנות וכדין בתביעת גירושין כנה את נושא דמי מזונות האישה. או אז תהיה הסמכות לדון בגירושין על הכרוך בהם ובכלל זה דמי מזונות אישה, לבית הדין הרבני.
דמי מזונות ילדים
גם בנושא של דמי מזונות ילדי הצדדים הקטינים מושל דין תורה, המחייב לא רק את בתי הדין הרבניים אלא אף את בית המשפט לענייני משפחה. ההלכה (שולחן ערוך ותקנות חכמים) קובעת כי אב חייב במזונות ילדיו. גם גישה זו איננה שוויונית, ועל כן במהלך השנים היא כורסמה שוב ושוב ע"י בתי המשפט האזרחיים להם קמה סמכות תמידית לדון בדמי מזונות הילדים.
ראשית חיובו של האב בדמי מזונות ילדיו הקטינים הוא כדי צרכיהם ההכרחיים, ואם האב אמיד הוא מחויב גם מדין צדקה בשאר צרכיהם של הקטינים (אך לא יותר מצרכיהם ממש). מעבר לצרכים ההכרחיים הבסיסיים ביותר, שווים האב והאם מדין צדקה, כלומר באופן יחסי להכנסה הפנויה של כל אחד מהם.
כאשר הילד מגיע לגיל 15 צרכיו מסופקים ע"י שני ההורים מדין צדקה כבר מהשקל הראשון. הווה אומר שהאב והאם נושאים במזונותיו של הקטין בן ה- 15 ומעלה באופן יחסי להכנסתם הפנויה.
חשוב לזכור: מזונות ילדים ומזונות אישה הם נדבכים חשובים בהליך הגירושין. הסדרת נושאים אלה בהסכם או כאשר הללו נפסקים באורח סופי ע"י הערכאה המוסמכת, מוסרות אבני נגף רבות בדרך לפתרון כולל של המחלוקות בין הצדדים.
מה היא הגדרת רכוש משותף? 
